התנגדות לצוואה – איך מתמודדים עמה?

צוואה היא מסמך משפטי שבו אדם רשאי לקבוע את זהות יורשיו וכיצד הוא מעוניין לחלק את רכושו ביניהם לאחר המוות. על פי חוק הירושה, התשכ”ה-1965, המסדיר את דיני הירושות והצוואות בישראל, צוואה ערוכה כדין גוברת על כל מנגנון ירושה אחר. כפי שנאמר עוד בתלמוד הבבלי ונכון לימינו אנו, “מצווה לקיים דברי המת”.

עם זאת, בתי המשפט לענייני משפחה דנים מדי שנה באין ספור תיקים העוסקים בהתנגדויות לצוואות. קרי, תיקים שבהם יורשים שהודרו מן הצוואה טוענים כי המסמך איננו כשר ודינו להתבטל.

מכיוון שהדבר איננו נדיר (בלשון המעטה), יש להכיר את ההיבטים המשפטיים המקיפים התנגדות לצוואה. הן במידה שאתם סבורים שהצוואה שהוגשה לקיום צריכה להתבטל והן אם אתם עומדים בצד השני ומתמודדים עם טענות כנגד צוואה שבה הוגדרתם כנהנים מהירושה.

היות שדיני הצוואות והירושות הינם מורכבים ומסועפים, והיות שהנסיבות הספציפיות של המקרה לעולם אינן זהות, נעסוק כאן בעיקרי הדברים. כלומר, במישורים המרכזיים להתנגדות לצוואה וכיצד הם נבחנים בראי החוק והפסיקה.

הדרכים לעריכת צוואה והמשמעות של פגמים בצוואה

ראשית כל, חשוב להבין שחוק הירושה מגדיר רק ארבע דרכים לעריכת צוואה. לא כל מסמך יכול להתהדר בכותרת “צוואה” ועל מנת לוודא שהצוואה כשרה ותקפה עליה לעמוד בדרישות הטכניות והצורניות שהוגדרו בחוק. ארבעת הדרכים הללו הן:

צוואה בפני עדים – צוואה אשר המנוח עורך בפני שני עדים.

צוואה בכתב יד – צוואה אשר המנוח כותב בעצמו ובכתב ידו.

צוואה בפני רשות – צוואה אשר המנוח עורך מול רשות שיפוטית כגון רשם לענייני ירושה, נוטריון וכדומה.

צוואה בעל פה – צוואה אשר נאמרת על ידי המנוח בעל פה כאשר הוא מצוי במצב רפואי שבו הוא רואה את עצמו “בפני המוות”.

בחוק הירושה ובפסקי הדין שניתנו לאורך השנים נקבעו לכל אחד מסוגי הצוואות גם כללים “דווקניים”. לדוגמה, מי יכול לשמש בתור עד לצוואה בעדים, מהן החובות המוטלות על רשות שנערכת בפניה צוואה, איסור על עריכת צוואה בכתב יד במסמך מודפס או מהי הפרשנות שיש לתת לביטוי “בפני המוות” בעריכת צוואה בעל פה.

הכללים הללו יכולים להשפיע מאד על תוקפה של הצוואה. לפי פסיקת בתי המשפט, אם מתקיימות בצוואה כל הדרישות הצורניות שנקבעו בדין, חזקה עליה שהיא צוואה כשרה. במצב זה, נטל ההוכחה לגבי אי-כשרותה של הצוואה רובץ לפתחם של המתנגדים. לאמור, המתנגדים צריכים להוכיח שאין לקיים את הצוואה למרות שנערכה כראוי.

מנגד, ככל שקיימים פגמים טכניים וצורניים בצוואה, נטל ההוכחה יכול להתהפך. כעת, המבקש את קיום הצוואה יהיה זה שיידרש להוכיח כי יש לקיים אותה חרף הפגמים שנפלו בה. למשל, יהיה עליו להוכיח שהמנוח ערך את הצוואה כשהוא צלול ולא נתון תחת השפעה בלתי הוגנת (הסבר בהמשך). זאת משום שלמרות שחוק הירושה מגדיר כיצד יש לערוך צוואה, סעיף 25(א) לחוק מעניק לבית המשפט סמכות לקיים צוואה שנפל בה פגם. זאת, כל אימת שיוכח בפניו שהיא אכן משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.

העדר כשרות לצוות

פעמים רבות, התנגדות לצוואה עוסקת בטענות אודות מצבו הנפשי והמנטלי של המצווה במועד עריכת המסמך. דהיינו, המתנגד לקיום הצוואה טוען שהמנוח ערך את הצוואה שלא מתוך גמירות דעת אלא כשהוא היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או היה בלתי כשיר לצוות.

מבחינת “כשרות לצוות”, סעיף 26 לחוק הירושה קובע שאין לקיים צוואה אשר נעשתה על ידי אדם בשעה שהוא “לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה” (לשון החוק המפורשת).

 

לכאורה, דברים ברורים והגיוניים. בפועל, בתי המשפט עסקו רבות בפרשנות המילים “להבחין בטיבה של צוואה”. לאורך השנים נקבע כי על מנת להוכיח שאדם היה יכול להבחין בטיבה של צוואתו יש להוכיח את קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

המצווה היה מודע לכך שהוא עורך צוואה.

המצווה היה בעל ידיעה לגבי היקף רכושו והיקף יורשיו.

המצווה היה מודע לתוצאות של עריכת הצוואה על יורשיו.

כמו כן, נקבע בפסיקה שדרושה הוכחה לכך שהמצווה היה בדעה צלולה ומסוגל לפרש את המציאות הסובבת אותו, וכן שהוא לא היה נתון תחת מחשבות שווא או לחצי נפש חולניים.

כיצד מוכיחים את התנאים הללו? לא מדובר בעניין פשוט כלל וכלל. בתיקי צוואות העוסקים בכשרותו (או העדר כשרותו) של המנוח, הצדדים מסתייעים בראיות שונות כגון מסמכים רפואיים, עדים, תצהירים וכדומה.

השפעה בלתי הוגנת

טענה נוספת ושכיחה עוד יותר בתיקים העוסקים בהתנגדות לצוואה היא השפעה בלתי הוגנת. סעיף 30 לחוק הירושה קובע שצוואה אשר נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תרמית או תחבולה – דינה להתבטל. גם כאן, הדברים לכאורה ברורים והגיוניים. עם זאת, חשוב להדגיש שלא כל השפעה על מצווה מעידה בהכרח ובאופן קטגורי על היותה השפעה בלתי הוגנת.

החיים מלמדים שפעמים רבות כאשר אדם מצוי בשנותיו האחרונות, חלק מיורשיו (העתידיים) סמוכים למיטתו וחלק אינם מבקרים אותו מדי יום. העובדה שהצוואה מוטה לטובת אחד היורשים, אשר סעד את המנוח בערוב ימיו, אין בה כדי להעיד על השפעה בלתי הוגנת. אז כיצד מוכיחים השפעה בלתי הוגנת? ובכן, בתי המשפט קבעו לשם כך מספר מבחני עזר:

 

מבחן ה”תלות והעצמאות” – במבחן זה בית המשפט בודק עד כמה המנוח היה עצמאי מחד, ותלוי באחרים מאידך. בפרט ב”אחרים” שנהנים מצוואתו.

מבחן “התלות והסיוע” – במבחן זה בית המשפט בודק באיזו מידה המנוח היה תלוי בעת עריכת צוואתו באחרים ועד כמה הוא היה זקוק לסיוע. כמובן שגם כאן נשאלת השאלה עד כמה המנוח היה תלוי בסיוע של אחרים שנהנו מצוואתו.

מבחן “קשרי המצווה עם אחרים” – זהו אחד המבחנים הקריטיים לגבי השפעה בלתי הוגנת. במבחן זה בית המשפט בודק האם המנוח היה מצוי בקשר עם אחרים כגון קרובי משפחה וחברים. זאת מן הטעם שפעמים רבות השפעה בלתי הוגנת מלווה עם ניתוק המצווה מקשריו עם “יורשים פוטנציאליים”. למשל, אחד הילדים מנצל את מצבו הבלתי עצמאי של אביו ואת היותו תלוי בעזרתו, ומשלב זאת עם ניתוקו מילדיו האחרים. בכך, הוא עלול ליצור השפעה בלתי הוגנת שתהפוך אותו לנהנה העיקרי מהצוואה.

מבחן “נסיבות עריכת הצוואה” – במבחן זה בית המשפט בודק האם נסיבות עריכת הצוואה יכולות להיתפס כ”חשודות” או “בלתי הגיוניות”. למשל, הדרת ילדים מהירושה ללא הסבר הגיוני ובניגוד מוחלט לקשר של המצווה עם ילדיו במהלך חייו.

סוגיה נוספת הנוגעת להשפעה בלתי הוגנת היא מידת מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. על פי סעיף 35 לחוק הירושה, “הוראות צוואה, פרט לצוואה בע”פ, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צווה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה – בטלה” (לשון החוק המפורשת).

הפסיקה קבעה כי כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף הנ”ל, חזקה על הצוואה שנערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת. על כן, יש לבחון האם הנהנה אכן היה מעורב בעריכת הצוואה ומה הייתה מידת האינטנסיביות של מעורבותו.

לסיכום,

התנגדויות לקיום צוואות אינן נדירות ובבתי המשפט עוסקים רבות בסכסוכי ירושה. לצערנו, כאשר הצוואה נתונה לפרשנות או שקיימת מחלוקת לגבי תוקפה, הדבר עלול להוביל לסכסוכים משפחתיים ארוכים ומתישים בערכאות. לא אחת, סכסוכי הירושה עלולים לפרק את המשפחה ולהותיר חותמם על הדורות הבאים.

בשלב ראשון, המלצתנו היא שבעת עריכת צוואה המצווה יפנה לקבלת ייעוץ משפטי. עריכת צוואה בעזרת עורך דין עשויה למנוע מחלוקות על הירושה ולאפשר למצווה לחלק ירושתו כרצונו. בכדי לוודא שכך יהיו פני הדברים ביום פקודה, ייעוץ משפטי הוא קריטי. הן בעריכת הצוואה לפי הוראות הדין והן במניעת טענות התנגדות עתידיות בדבר כשרות לצוות או השפעה בלתי הוגנת.

 

ככל שהצוואה כבר הוגשה לביצוע ועולות התנגדויות לגביה, גם אז הייעוץ המשפטי הוא הכרחי. בין אם אתם עומדים בצד המתנגד ובין אם אתם מעוניינים לקיים את המסמך. בסיטואציה זו יש לבחון לעומק את הנסיבות המאפיינות את התיק. חשוב להשיג את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים, ליצור קשר עם עדים שיכולים לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה (ועל מצבו הפיסי/מנטלי של המצווה במועדים המדוברים), לנסח היטב את הטענות המשפטיות ולעקוב אחר כל פינה ופינה בתיק. רק ניסיון משפטי המשולב עם היכרות מעמיקה של הפסיקה העדכנית יוכל להוביל להתנהלות נכונה בערכאות. חתירה לעשיית צדק שמשמעותו “קיום דבר המת”.

אודות המחבר