משמורת משותפת ומזונות ילדים

הסדרי משמורת משותפת לאחר גירושין (או פרידה), שבמסגרתם הילדים שוהים אצל שני הוריהם במידה שווה, הופכים לשכיחים. יש שיגדירו אותם אפילו בתור ה”סטנדרט החדש”. אם בעבר דרך המלך בקביעת משמורת ילדים הייתה על ידי הגדרת הורה משמורן (על פי רוב, האם) והסדרי ראיה להורה השני (על פי רוב, האב), התמונה כיום שונה לחלוטין.

האבות הישראלים מעוניינים להיות מעורבים בחיי ילדיהם ואינם מסתפקים במפגשים חד שבועיים ולינה בכל סופ”ש שני (“אבא-לונה-פארק”). במקביל, האימהות מפתחות קריירה וחותרות לממש את עצמן, באופן שגם יאפשר להן להעניק איכות חיים לילדיהן. הן מבינות את החשיבות שבמעורבות האב בחיי הילדים, גם לאחר הגירושין ולא רק בהיבט הכספי. הוסיפו לכך את העובדה שמשכורתן איננה בהכרח נמוכה ממשכורתו של הפרוד/הגרוש, וכן שבמקרים רבים ההפך הוא הנכון.

השאלה המתבקשת היא אם כן – האם התופעה יכולה להשליך על תיקי המזונות. דהיינו, האם שוויון בהסדרי הראיה אמור להתבטא בשוויון בתשלום מזונות ילדים.

אין מדובר בעניין של מה בכך, שכן לפי החוק בישראל, הנגזר מתוך הדין האישי שחל על הצדדים (כלומר, הדין הדתי), עיקר החיוב במזונות רובץ לפתחו של האב. במיוחד בגילאים רכים (קטינים עד גיל 6) אך גם לאחר מכן בחתכי הגיל הבוגרים.

מכיוון שהחברה הישראלית משתנה, המתח שבין משמורת משותפת למזונות ילדים הפך לאחד הנושאים הבולטים בפסיקת בתי המשפט. לאחרונה, אנו עדים לפסקי דין רבים הנוטים לכיוון השוויון, ובולט מכולם הוא פסק דין תקדימי וחשוב, ע”א 919/15, אשר ניתן ביולי 2017 בבית המשפט העליון. במסגרתו נקבע בהרכב מורחב כי בתנאים מסוימים ניתן להחיל שוויון במזונות ילדים במשמורת משותפת.

פסק הדין הנ”ל, אשר זכה (בצדק) לכותרות בכל אמצעי התקשורת, היה סמן נוסף במהפכה שכבר החלה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים. אך האם הדבר נכון לכל תיק ותיק? האם בכל מקרה של משמורת משותפת הנטייה תהיה בהכרח לקביעת מזונות ילדים שווים? ובכן, לא תמיד (ובלשון המעטה).

מזונות ילדים שווים במשמורת משותפת, לא בכל מקרה

עוד בטרם נכנס להסבר המשפטי ה”פורמאלי”, חשוב להדגיש כי משמורת משותפת איננה מהווה לכשעצמה קריטריון לקביעת מזונות ילדים משותפים. מדובר נכון להיום ב”חריג לכלל” ולא בכלל עצמו. גם בית המשפט העליון, בפסק הדין שהוזכר לעיל, קבע כי מסקנתו נבעה מתוך הנסיבות הספציפיות. שם דובר על המזונות מדין צדקה בלבד, על הורים בעלי משכורת שווה, ילדים בגילאי 5-16 ומשמורת משותפת ברמה מלאה. שנאמר:

“בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה” (ע”א 919-15, ההדגשות לא במקור).

במילים אחרות, מזונות שווים במשמורת משותפת הם סיטואציה אפשרית, אך אין זו “ברירת מחדל”. אב שמעוניין ללכת בנתיב כאמור יידרש להוכיח נסיבות המצדיקות זאת.

 משמורת כשיקול בקביעת מזונות

מזונות ילדים מתחלקים לשני סוגים עיקריים – מזונות הכרחיים ומזונות מדין צדקה. היקף החיוב נגזר גם מגילאי הילדים. לגבי אבות יהודים (ומבלי להיכנס לכל הניואנסים), חלה עליהם חובה מוחלטת לתשלום מזונות הכרחיים בגילאי 0-15. מגיל 6 עד גיל 18, האם והאב נושאים במזונות הילדים מדין צדקה (מזונות מעבר לצרכים ההכרחיים) בהתאם להכנסתם ויכולותיהם הכלכליות (כמו גם בהתאם ל”נצרכות” הילדים).

עוד לפני שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, בתי המשפט התייחסו בצורות שונות ובגישות שונות לקשר שבין מזונות ילדים ומשמורת משותפת. במקרים מסוימים ה”פתרון” היה בדמות הפחתה של מזונות ילדים בשיעור של 25% (ראו – עמ”ש 5426-09-14), ובמקרים אחרים ההפחתה הגיעה עד כדי 50% (ראו – עמ”ש 50603-01-14).

עם זאת, עמדת המוצא הייתה כי משמורת משותפת תביא לכל היותר “לאיזון” בין החיובים ולא לביטול מזונות וקביעת תשלום משותף.

לאור הפסיקה שהוזכרה לעיל וככל שמדובר בילדים קטינים מתחת לגיל 6, סביר להניח שהאב יהיה חייב במלוא מזונותיהם, גם אם הוא מקיים עם בת זוגו לשעבר הסדר של משמורת משותפת.

לאחר מכן, כאשר הילדים בגילאי 5-16 (ומעלה), האב רשאי לבקש את האיזון במזונות אך משמורת משותפת איננה תנאי שאין בלתו. לצד זאת שהיא צריכה להיות מלאה, האב נדרש להוכיח תנאים נוספים. בראש ובראשונה, שוויון בכושר השתכרותו לעומת כושר השתכרותה של האם.

חשוב לציין כי בית המשפט העליון קבע כי יש להתייחס למידת המשמורת המשותפת. בעניין זה, בית המשפט הפנה לדברים שנאמרו על ידי וועדת שיפמן (וועדה שעסקה בדיני המזונות בישראל ואשר הגישה את מסקנותיה בשנת 2012).

במסקנות ועדת שיפמן הומלץ שחלוקת החיובים תהיה לפי רמת ההכנסה היחסית והיקף הטיפול בילדים. הוועדה אף הדגישה, ובית המשפט העליון הביא את הדברים כלשונם בפסק דינו, כי “הפחתה בתשלום מזונות מצד הורה אחד למשנהו עקב היקף הטיפול מצדו תתאפשר רק אם אותו הורה מקיים לפחות 5 ימי הורות בשבועיים”.

כלומר, חמישה ימי הורות מלאים הם ה”מסה הקריטית” שמצדיקה חתירה לאיזון במזונות ילדים. אמנם זו לא אמת מידה מחייבת, ואמנם כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו, אך המפתח הנ”ל יכול לסייע לגבי השאלה מתי משמורת רחבה תשפיע על מזונות ילדים. במאמר מוסגר נדגיש כי משמורת משותפת חותרת להיקף של 7 ימי הורות מלאים בשבועיים (חצי-חצי).

התייחסות בתי המשפט לפסק הדין העדכני של העליון

בזמן האחרון אנו נתקלים בפסקי דין רבים שבהם אבות מעלים בטענותיהם את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ואוחזים בו כמוצאי שלל רב. התופעה כמובן רק תלך ותגבר, ותבוא לידי ביטוי גם בהליכים שמתקיימים מחוץ לערכאות בין אבות ואימהות העורכים הסכם גירושין.

ראשית, על פי הפסיקה העדכנית, ההלכה החדשה של בית המשפט העליון לא יכולה להוות לכשעצמה עילה לשינוי מזונות שנקבעו זה מכבר. היינו, אין לטעון אותה במסגרת תביעה להפחתת מזונות ילדים שנפסקו בבית המשפט ו/או שנקבעו בהסכם שאושר על ידי בית המשפט. מנגד, הפסיקה כן מכירה בכך שההלכה יכולה להילקח בחשבון בתיקי מזונות “תלויים”. קרי, בהליכים משפטיים שנוגעים למזונות ילדים ואשר טרם הסתיימו בפסק דין.

 

שנאמר:

“בהתאם לפסיקה בערכאות הדיוניות ביחס להלכת 919, הלכה זו אינה חלה על פסקי דין חלוטים (בניגוד לכאלה בהליכים תלויים ועומדים ו/או בהליכי ערעור)… אין די בהלכת 919 כדי להוות שינוי נסיבות מהותי אלא יש להוכיח שינוי נסיבות מאז מתן פס”ד המקורי ועד להגשת התביעה, והכל בשים לב כי ההסכם אושר לפני זמן קצר יחסית” (בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, אוגוסט 2018, תלה”מ 8390-10-17).

בכל הנוגע לפסקי דין עתידיים, כלומר הליכי גירושין/פרידה עתידיים, פסיקת בית המשפט העליון מתווה נתיב אפשרי לחלוקה שוויונית במזונות ילדים במקרה של משמורת משותפת

משמורת משותפת ומזונות משותפים – הדרך עוד ארוכה

משמורת משותפת היא הסדר שיכול להיטיב עם הילדים שהוריהם נפרדו. המשמורת המשותפת ממשיכה לשמר את הקשר של הילדים עם שני הוריהם, ואין ספק שיתרונותיה רבים. עם זאת, משמורת משותפת חייבת להיקבע מתוך רצון טוב, כנות ונפש חפצה.

אבות אינם צריכים לבקש את השיתוף במשמורת מתוך כוונה להפחית את מזונות הילדים (יש לזכור את הסיבה והמסובב). אולם ככל שהמשמורת המשותפת מתאימה לסיטואציה הרלבנטית, וככל שהאב מעונין באמת לקיים אותה במלוא מובן המילה, אין מנוס מאיזון בתשלום מזונות הילדים.

זאת מן הטעם הפשוט שכאשר הילדים נמצאים ברשות האב הוא דואג מן הסתם לצרכיהם. כל בר דעת מבין שבסיטואציה מסוג זה, כאשר החלוקה היא שווה, קיים חוסר צודק מובנה בדרישה מהאב להעביר מזונות בסכומים ניכרים לאם מדי חודש.

אודות המחבר